יום שלישי, 2 באפריל 2019

עד המדינה ארכי פושע, עבירות שביצע בארה"ב הובילו לגיוסו כסוכן FBI

עד המדינה ארכי פושע, עבירות שביצע בארה"ב הובילו לגיוסו כסוכן FBI
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר שהוגש בפניו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בית המשפט העליון דן בימים אלו בערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברק נבו) מיום 12.11.2018.


העורר הוא אזרח ישראלי שמתגורר בהונגריה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, במהלך שנת 2015, בהיותו בישראל, יצר העורר קשר עם אדם המכונה "גרייגוס". נספר לקורא כי אותו גרייגוס פעל באותו זמן כסוכן מטעם רשויות האכיפה של ארה"ב, ופעילותו בארץ נעשתה בשיתוף פעולה עם הרשויות בישראל. גרייגוס העביר לעורר פרטים של חשבונות בנק פיקטיביים ברחבי אירופה, וחשבונות אלו שימשו לביצוע פעולות הונאה של חברות אירופאיות. ההונאה בוצעה על ידי קבוצת אנשים שזהותם אינה ידועה, אשר הציגו מצג שווא בפני החברות וגרמו להן להעביר כספים לחשבונות הבנק הפיקטיביים. כך, בחודש מאי 2015 פנו מבצעי ההונאה לחברה הצרפתית 2CJL באמצעות כתובת דוא"ל פיקטיבית, וגרמו לה להעביר 238,000 יורו לחשבון בנק של חברה פיקטיבית,  שסופק לעורר על-ידי גרייגוס מבעוד מועד. בחודש יוני 2015 פנו מבצעי ההונאה לחברה גרמנית בשם MOUSER ELECTRONICS וגרמו לה להעביר 480,000 יורו לחשבון בנק של חברה פיקטיבית, שגם את פרטיו גרייגוס סיפק לעורר מראש. בשני המקרים, רשויות החקירה בארה"ב התערבו ומנעו את העברת הכספים למבצעי ההונאה. בגין מעורבותו של העורר במעשי ההונאה יוחסו לו עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון.

כאמור, פעילותו של גרייגוס בישראל ומגעיו עם העורר נעשו בהיותו סוכן של רשויות האכיפה בארה"ב. לאחר הגשת כתב האישום נגד העורר, חתם גרייגוס על הסכם וזכה למעמד של עד מדינה בישראל, כדי למנוע את העמדתו לדין בארץ.

גרייגוס שוהה כיום בארה"ב, וצפוי להעיד במשפטו של העורר בסוף החודש הנוכחי. מלכתחילה הוא היה אמור להגיע לישראל, אך בהמשך נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה כי עדותו תישמע באמצעות video conference, משום שרשויות החוק בהונגריה הוציאו נגדו צו מעצר בינלאומי. בשלב זה ביקש העורר לקבל לעיונו את צו המעצר הבינלאומי וחומרי חקירה נלווים. הבקשה נדונה, באופן חריג, בפני המותב בפניו מתנהל התיק העיקרי, שדחה את הבקשה וקבע כי "בידי המדינה אין חומרים נוספים [...] איני רואה לנכון לשלוח את המאשימה לחפש חומרים נוספים שההגנה סבורה שנמצאים בהונגריה. ידוע, גם בתיק זה, כי עד המדינה הוא בעל עבר פלילי".

בערר נטען כי גרייגוס הוא העד היחיד (מלבד אנשי רשויות החוק) שקושר את העורר לביצוע העבירות, וכי לעברו הפלילי בארה"ב ובהונגריה יש חשיבות לצורך הערכת מהימנותו ובירור האינטרס שלו במסירת העדות. בין היתר נטען כי עבירות שביצע גרייגוס בארה"ב הובילו לגיוסו כסוכן FBI, וכי בהונגריה הוא נחשד בביצוע עבירות הונאה בהיקף עצום של מיליארדי יורו. על פי הטענה, גרייגוס הוא ארכי-פושע, נוכל מקצועי, ולחשיפת הרקע האישי שלו יש חשיבות להליך המתנהל נגד העורר. במהלך הדיון בעליון הציג בא-כוחו של העורר כתבות מתורגמות באופן לא מקצועי מהעיתונות ההונגרית, המדווחות לכאורה על חשדות נגד גרייגוס לביצוע עבירות בהיקף כספי עצום.
          
המדינה התנגדה לבקשה מהטעמים להלן, וכן הבהירה כי ממשלת הונגריה פרסמה בקשה למעצרו של גרייגוס ("הודעה אדומה"), להבדיל מצו מעצר בינלאומי.

בית המשפט העליון קבע שדין הבקשה להידחות.

"[...] גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטתן ובהישג ידן של רשויות אכיפת החוק, או שצריך להימצא בידי התביעה או הרשות החוקרת יכול וייחשב כ'חומר חקירה' [...] אי-הימצאות החומר בידי רשויות התביעה והחקירה, מהווה אינדיקציה לכך שעל פני הדברים אין מדובר ב'חומר חקירה'" (ההדגשה במקור).

יישום ההלכות המקובלות בנסיבות המקרה דנא – מוביל לדחיית הערר. עסקינן במידע שלא זו בלבד שאינו נמצא בידי רשויות החקירה, אלא לא נמצא בתחום שליטתן ואף לא במדינת ישראל. העורר מבקש להמציא לידיו חומר חקירה ממדינה זרה, שאינו מתייחס למידע הנוגע לביצוע העבירות המיוחסות לעורר, אלא למידע אודות הליך פלילי נגד עד המדינה. הלכה למעשה, העורר אינו מבקש להיחשף למידע קונקרטי שעשוי להיות בעל ערך לבירור עובדות כתב האישום, אלא להליכים נפרדים המתנהלים בהונגריה, אם בכלל, נגד עד המדינה גרייגוס, באופן שלשיטתו עשוי לכאורה להשליך על הערכת מהימנותו ועל המניעים למסירת עדותו. אמנם פרטי ההסכם שנחתם עם עד מדינה, ובמקרים מסויימים גם נתונים על עברו הפלילי, עשויים להיחשב "חומר חקירה", אך אין להרחיב את ההגדרה יתר על המידה. כפי שנאמר בבש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (23.2.2009): "חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד מרכזי עשוי להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. ככל שהחומר המבוקש מרוחק מן העניין המתברר בפני בית המשפט, כך קטנה הרלבנטיות שלו, לעיתים עד כדי הוצאתו ממסגרת המושג: 'חומר חקירה'" (ראו גם: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 130-129 (1985) (להלן: עניין אל הוזייל); בש"פ 2602/96 זינגר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 231, 232 (1996); בש"פ 5425/01אל חאק נ' מדינת ישראל‏, פ"ד נה(5) 426, 430 (2001)).

ודוק: נכון להניח, כי מידע על עברו הפלילי של עד מדינה ועל מעלליו, הוא רלוונטי, כאחד הפרמטרים המובאים בפני בית המשפט לצורך הערכת מהימנותו. אלא שבמקרה הנוכחי, העובדות המרכזיות בעניין הרקע לפעילותו של גרייגוס כבר ידועות: גרייגוס אינו עד מזדמן אלא עבריין שהופעל כסוכן בידי רשויות האכיפה בארה"ב ובישראל, והסכם עד המדינה כבר נחשף לעיני ההגנה. "ביחס לעד מדינה מודע בית המשפט מראש לעובדה, שמעיד לפניו עבריין, בו בזמן שאין לו בדרך כלל חשד כזה, כאשר המדובר בעד רגיל" (עניין אל הוזייל, בעמ' 130); וגם בענייננו בית משפט קמא כבר עמד על כך שעד המדינה אינו טלית שכולה תכלת. על רקע זה, השאלה אם גרייגוס ביצע עבירות הונאה נוספות בהונגריה, ואפילו בהיקף נרחב, אינה רלוונטית בעוצמה כזו, שיש להורות לרשויות התביעה בישראל לפנות לממשלת הונגריה בבקשה לקבל מידע. כמו כן, נזכיר כי שוררת עמימות סביב פרטי החקירה בהונגריה. ראשית, לא הוצג מקור מוסמך שמסביר מהם החשדות נגד גרייגוס. שנית, לא ברור באיזה שלב נמצא ההליך (האם בשלבי חקירה גרידא?  האם הועמד לדין? האם הורשע?). ככל שמדובר בחקירה שטרם הסתיימה, פוחתת הנטייה לחשוף את החומר לעיני העורר (בש"פ 4681/18 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 3 והאסמכתאות שם (21.6.2018)). על כל פנים, אם בא-כוח העורר סבור כי יש רלוונטיות לעבירות שבוצעו בהונגריה, הרי שבמסגרת החקירה הנגדית הוא יכול לעמת את גרייגוס עם המידע על קיומם של הליכים נגדו גם בהונגריה.

ודוק: בית המשפט לא שלל אפריורית כי ייתכנו מקרים שבהם תוכר זכותו של הנאשם לקבל לעיונו חומר המצוי בידי רשויות חקירה במדינה אחרת, אך בקשתו של העורר במקרה הנוכחי אינה קרובה לכך (השוו לבש"פ 716/17 מלול נ' מדינת ישראל (20.2.2017), שם נזקק הנאשם לחומרי חקירה מארה"ב לצורך הוכחת טענתו כי הוא כבר הועמד לדין בגין אותן עבירות בהן הוא נאשם בישראל).

נוכח האמור, בית המשפט לא הורה למדינה להשיג חומר נוסף שיועבר לעיון ההגנה, ולפיכך הערר נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שני, 3 בספטמבר 2018

מתגרשים? הסכסוך הבין אטלנטי, אריזונה, ראשון לציון


מתגרשים? הסכסוך הבין אטלנטי, אריזונה, ראשון לציון
עוד גלגול משפטי בסכסוך גירושין חוצה יבשות הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בישראל והועמד להכרעת הרכב השופטים בירושלים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


הסיפור החל, כאשר דרכם המשותפת של המבקשת ושל המשיב 1 (להלן: המשיב וביחד: בני הזוג) באה אל קצה בשנת 2012. החל משנת 2013 מתנהל בין השניים סכסוך רכושי בנוגע לנכסיהם בישראל ובארצות הברית בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. רכוש זה כולל גם מניות בחברות אמריקאיות המחזיקות בנדל"ן מניב. בשנת 2016, בעקבות דו"ח של מומחה מטעם בית המשפט שהעיד בין היתר על פעולות שביצע המשיב בחברות העולה לכאורה כדי הפרת צווים שיפוטיים, הורה בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה ר' מקייס) על מינוי כונס נכסים על נכסי הצדדים, לרבות על מניות החברות האמריקאיות. על הכונס הוטל לתפוס את מניות הצדדים בחברות, ולפעול, בין היתר, למניעת כל דיספוזיציה בהן ובנכסי החברות הנוספים. עוד הוטל על הכונס למנוע את פירעונה של הלוואה על סך מיליון דולר על ידי אחת החברות (להלן: צו הכינוס). לאחר שהחל הכונס הישראלי (שהתחלף במהלך ההליך) בביצוע הפעולות האמורות, הגיש המשיב ביום 7.6.2017 – למעלה משלוש וחצי שנים לאחר התחלת ההליך בישראל – תביעה לבית משפט במדינת אריזונה בארצות הברית שבגדרה התבקש, בין היתר, למנות כונס נכסים על נכסי החברות האמריקאיות שנכללו בצו הכינוס.


בתגובה לכך עתרה המבקשת למתן צו חוסם שיחייב את המשיב למחוק את תביעתו באריזונה. ביום 11.12.2017 נעתר בית המשפט (כב' השופטת ר' מקייס) לבקשה. בית המשפט קבע כי במכלול נסיבות העניין תומכים שיקולי הצדק במתן הצו, חרף העובדה שמדובר בסעד חריג שיינתן במקרים נדירים. בית המשפט עמד על הנזק הצפוי להיגרם למבקשת מן ההכרח לנהל הליך מקביל באריזונה, על העלויות והמורכבות הכרוכה בכך; על הסכנה שבמתן החלטות סותרות על ידי שתי הערכאות ביחס לאותם הנכסים; ועל העלויות הכבדות שתושתנה על קופת הכינוס. נקבע כי נזקים אלה עולים על נזקו של המשיב מהמשך ניהול ההליך בישראל, בשים לב לכך שבית המשפט צפוי לברר את טענותיו לגופן והוא מוסמך ליתן סעדים מתאימים אם אלו תתקבלנה. מטעם זה אף נקבע כי הפגיעה בזכות הגישה של המשיב לערכאות אינה כה משמעותית. עוד הדגיש בית המשפט את הספקות המתעוררים ביחס לתום ליבו של המשיב. ראשית, התייחס בית המשפט לתמיהה המתעוררת עקב החלטת המשיב להגיש תביעתו באריזונה לאחר שבמשך כל שנות ניהול ההליך נמנע המשיב מלהעלות טענה שלפיה בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לבירור התביעה. שנית, בית המשפט עמד על התנהלות המשיב עד כה, שדומה כי נועדה להקשות על כונס הנכסים בישראל לתפוס שליטה במניות החברות האמריקאיות ולפעול בהתאם להנחיות בית המשפט.

המשיב הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה ובצדה בקשת עיכוב ביצוע. ביום 30.1.2018 הורה בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופטת ו' פלאוט) על עיכוב ביצועו של הצו החוסם. בהחלטה קצרה ציין בית המשפט כי למשיב עלול להיגרם נזק בלתי הפיך כתוצאה ממחיקת ההליך באריזונה אם לבסוף תתקבל בקשת רשות הערעור; וכי לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. עיכוב הביצוע הותנה בכך שהמבקש יישא "בכל ההוצאות הכרוכות בניהול התביעה" (להלן: ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע). בינתיים נקבע הדיון לפני בית המשפט המחוזי ליום 30.4.2018 ומועד הדיון בבית המשפט באריזונה נקבע ליום 9.3.2018. לפיכך ביקשה המבקשת להקדים את הדיון לפני בית המשפט המחוזי, אך הבקשה נדחתה (כב' השופטת ו' פלאוט) נוכח עומס יומנו של בית המשפט. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו זו כי אינו סבור שיגרם נזק בלתי הפיך למבקשת לו יתקיים הדיון בבקשת רשות הערעור לאחר הדיון באריזונה (להלן: ההחלטה בעניין מועד הדיון). יובהר כי בהתאם להחלטה זו, קבוע הדיון בבקשת רשות הערעור לפני בית המשפט המחוזי ליום 30.4.2018; והדיון בבית המשפט באריזונה קבוע ליום 9.3.2018.

מכאן הבקשה בה הוכרע לאחרונה והמכוונת לשתי ההחלטות האמורות. בתמצית, טענת המבקשת היא כי תחילת הדיון באריזונה תאיין את הצו החוסם שכל תכליתו מניעת ניהולו של הליך זה. זאת ועוד, לו ימונה כונס נכסים אמריקאי על זכויות הצדדים בחברות הוא עשוי לפעול באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטות שכבר התקבלו בבית המשפט בישראל, לרבות בדרך של הוצאת כספים מקופות החברות. עוד נטען, כי פעולתו של כונס אמריקאי, ככל שימונה, עלולה לסכל את יכולתו של בית המשפט לענייני משפחה ליתן בסופו של דבר פסק דין המכריע באופן סופי בזכויות הצדדים בכלל הנכסים, לרבות בחברות האמריקאיות, כמו גם להקשות על מימושו של פסק דין לטובת המבקשת, ככל שכך ייפסק. לטענת המבקשת, בכל אלה יש כדי לגרום לה נזק בלתי הפיך המצדיק את קבלת הבקשה באופן שימנע את קיום הדיון באריזונה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בתשובתו לבקשה טען המשיב כי המבקשת הסתירה בבקשתה מידע מהותי מבית משפט זה – בעיקר בדבר דחיקתו של המשיב מכלל ענייני החברות ונקיטת צעדים חד צדדיים בהן על ידי המבקשת – וכי דין הבקשה להידחות עקב אי ניקיון כפיים. לחלופין הציע המשיב כי הבקשה תתקבל בכפוף לתנאים שמנה בתשובתו ובהם, בין היתר, כי המבקשת תתחייב להימנע מהוצאת כספים מהחברות ומביצוע פעולות חד צדדיות בהן; ותפעל להשבת מעמדו כבעל זכויות בחשבון בפלורידה (להלן: הצעת המשיב).

כונס הנכסים השיב אף הוא לבקשה ותמך בקבלתה מנימוקיה של המבקשת. הכונס הוסיף והדגיש כי גם אם לכאורה החלטות שתתקבלנה בבית המשפט האמריקאי הפיכות וניתן לשנותן בדיעבד, הדבר ישית הוצאות כבדות על קופת הכינוס.

ביום 26.2.2018 הורה בית המשפט העליון למבקשת ולכונס הנכסים להתייחס להצעתו האמורה של המשיב. המבקשת התנגדה להצעה ועמדה על כך שממילא צווי איסור דיספוזיציה הקיימים מונעים ממנה לבצע פעולה כלשהי במניות החברות ובנכסיהן. עוד עמדה המבקשת על כך שטענותיו העובדתיות של המשיב נטענו ללא תימוכין נדרשים; וכי המשיב לא הציג כל נימוק ענייני לדחיית הבקשה דנן. זאת ועוד, המבקשת טוענת כי בקשתה מכוונת אך לדחיית הדיון בארצות הברית עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור וכי בכך ודאי שאין כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקש. כונס הנכסים התנגד אף הוא להצעת המשיב. לדידו, חלק מן התנאים שנכללו בהצעה, לרבות אלה הנוגעים לחשבון הבנק בפלורידה, נועדו לאפשר למשיב דריסת רגל בפעולות הכונס בקשר לניהולן השוטף של החברות האמריקאיות. עוד ציין הכונס כי כבר ביסס שיתוף פעולה עם מנהל הנכסים בפלורידה המודע למינויו ומעביר לו מידע כנדרש; וכי לאחרונה פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להעביר סכום של 250,000 דולר מארצות הברית לקופת הכינוס בישראל.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה, בתשובה לה, בתגובות לתשובה ובצרופותיהן הוחלט לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה בכל הקשור להחלטה בעניין עיכוב הביצוע.

כידוע, תכליתו של צו עיכוב ביצוע, ככל סעד זמני, היא שימור המצב הקיים עד להכרעה בהליך העיקרי. מטרתו "להקפיא" את מצב הדברים הקיים ולמנוע מאחד הצדדים לקבוע עובדות בשטח באופן שיסכל את האפשרות לפתור באופן קונקרטי וישים את הסכסוך בין בעלי הדין (ע"א 8506/15 ריכטר נ' כהן, פסקה 6 (27.3.2016); רע"א 8716/15מימון נ' רייטר, פסקה 22 (28.12.2012)). בענייננו, דומה כי עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור עלול להוביל לתוצאה הפוכה.

מצב הדברים הקיים בכל הנוגע לנכסי בני הזוג נשמר עקב מינויו של כונס הנכסים על ידי בית המשפט לענייני משפחה האמון על תפיסת מניות ונכסי החברות ומניעת כל דיספוזיציה בהם, לרבות בדרך של הוצאת כסף מקופת החברות. כתוצאה מכך מנועים המערערת והמשיב גם יחד מביצוע כל פעולה העלולה לשנות את מצבת הנכסים הקיימת ולהרע את מצבו של האחר. בנסיבות אלו, מובן כי השעיית תוקפו של הצו החוסם על ידי עיכוב ביצועו עלולה לסבך שלא לצורך את ההכרעה בסכסוך ולגרור תגובת שרשרת שבסופה עלולים להיגרם למערערת נזקים כבדים, אף אם מבחינה תיאורטית נזקים אלה בני פיצוי בדיעבד (והשוו לרע"א 5853/13 משכנות אורבניקה בע"מ נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ (בפירוק), פסקה 6 (1.9.2013); רע"א 3277/04 זומריס נ' וייס, פסקה 5 (5.9.2004)). כונס אמריקאי, ככל שימונה, עלול לנקוט צעדים במניות ובנכסי החברות שלגביהם ניתנו צווי איסור הדיספוזיציה בישראל ולנקוט בפעולות הסותרות החלטות קודמות של בית המשפט לענייני משפחה. הכונס יכול גם לנקוט צעדים שאינם עולים בקנה אחד עם צעדים שכבר נקט הכונס הישראלי בנוגע לניהול החברות. ונזכיר, לכתחילה מינה בית המשפט לענייני משפחה כונס נכסים על נכסי בני הזוג לאחר שהוגש לעיונו דו"ח מטעם מומחה שמינה שממנו עלתה לכאורה תמונה בעייתית ביחס לפעולות שביצע המשיב בנכסי החברות, לרבות חשש לניסיון להוציא מאחת מהן סכום של מיליון דולר.

הנה כי כן, תחילת בירורה של תביעת הכינוס באריזונה בטרם הוכרעה עצם זכותו של המשיב לעשות כן במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש, עלולה לגרור תקלה ולהכביד על המבקשת ליהנות בסופו של דבר מפסק דין לטובתה, ככל שיינתן, בבית המשפט לענייני משפחה. מטעם זה, אף לא שוכנעתי כי די בתנאי שקבע בית המשפט המחוזי במסגרת עיכוב הביצוע שלפיו המשיב יישא בכל הוצאות ההליך. אכן, אין לכחד כי העלויות הישירות שתושתנה על המערערת עקב הצורך להתגונן מפני תביעת הכינוס באריזונה הן שיקול של ממש בגדר מאזן הנוחות. ואולם, גם בהנחה שעלויות אלו תמומנה על ידי המשיב, אין בכך כדי ליתן מענה ליתר הסיכונים האמורים. עוד אציין כי פתיחת חזית נוספת באריזונה צפויה להשית עלויות כבדות גם על קופת הכינוס וקיים ספק אם וכיצד יושבו סכומים אלה אם תידחה בסופו של יום בקשת רשות הערעור.

מאידך גיסא, כאשר שוקלים אנו את מאזן הנוחות ואת הפגיעה האפשרית במשיב, כלל לא ברור מה הנזק שייגרם לו אם תביעתו באריזונה תחל להתברר לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור אם זו תתקבל לגופה, בפרט בהינתן לוח הזמנים שנקבע לדיון. כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה במסגרת החלטתו בעניין הצו החוסם, מאז שנת 2013 מתגונן המשיב מפני תביעת המבקשת בבית משפט ישראלי ובשום שלב לא העלה טענה כי אין זהו הפורום הנאות לבירור הסכסוך. זאת ועוד, בתשובתו לבקשה זו לא הציג המשיב כל טיעון ממשי מדוע ישנה דחיפות בתחילת בירור ההליך באריזונה דווקא כעת; או מדוע השהיית הדיון עד להכרעה סופית בבקשת רשות הערעור שהגיש והפיכתה לחלוטה תגרום לו נזק בלתי הפיך. כך במיוחד בשים לב לזמן הרב שכבר חלף מאז החלה מתבררת תביעת המערערת. לעניין זה מקובלת עלי טענת האחרונה כי טענות המשיב אשר לנזקיו האפשריים בתקופת הביניים נטענו בעלמא, בלשון רפה וללא ביסוס עובדתי הולם. ממילא דומה כי אין בטענות אלו ממש נוכח צווי איסור הדיספוזיציה השוררים ומונעים מהמבקשת לבצע כל פעולה בחברות, במניות ובנכסיהן. בנתון לאמור, מצאתי כי מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה.

זאת ועוד, יש לציין כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין הצו החוסם הוצגו נימוקים כבדי משקל בתמיכה לנתינתו, חרף העובדה שמדובר בסעד חריג. לא בכדי ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין עיכוב הביצוע כי לשני הצדדים טענות "כבדות משקל". בנסיבות אלו, ומבלי שאביע כל עמדה בדבר סיכויי הערעור, נודעת להשקפתי חשיבות יתרה בשימור המצב הקיים ובמניעת מינויו של כונס נכסים על אותם הנכסים החוסים תחת צו הכינוס בישראל.

סיכומם של דברים. נוכח נסיבותיה הייחודיות של בקשה זו, בית המשפט העליון בחר להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע כך שהצו החוסם יעמוד על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי. המשיב נדרש לנקוט באופן מיידי בצעדים הדרושים למניעת תחילת בירורה של התביעה שהגיש באריזונה עד למועד האמור.

הערעור התקבל אפוא, המשיב אף נשא בהוצאות המבקשת בסך 7500 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שלישי, 3 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס חושף ש....

עו"ד נועם קוריס – על מדונה ועל הסרת תוצאות מגוגל

  • עו"ד נועם קוריס
    1. עלינו באינטרנט:

      נועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריס

      נ. קוריס ושות' - האיגוד הישראלי לשחמט